ניוזלטר 8 - ינואר 2017

 
הדרך הטובה ביותר בה יכולתי להוקיר את שרה עינור ז"ל היה בעיני לראיין את צגה מלקו, יו"ר הקרן, חברה קרובה ואחת המילגאיות הראשונות של הקרן.
בפגישתנו צגה ניגבה דמעות והסבירה שמאוד קשה לה בכל פעם שהיא נזכרת בשרה. רק לפני מספר חודשים בנובמבר בזמן קריאת פרשת השבוע על  חיי שרה אימנו נפרדנו בצער משרה של קרן חנן עינור, אשת חזון.
עבור כולנו, צגה, משפחתה של שרה, דירקטוריון העמותה, הצוות וכל המילגאים מותה של שרה הוא עדיין טרי.
קווים מקבילים עלו, כשלווינו את שרה למנוחת עולמים, וחשבנו על שרה אימנו וכמה מתאים  היה ,שהיא בחרה לעזוב את העולם דוקא בפרשה זו.
 
צגה חולקת איתי רגעים רבים של חוויות שהיו לה עם שרה, שהייתה עבורה כמו אם, חברה ואשת חזון. אשה שחיה לפי העקרונות שלה גם בחייה האישיים וגם בחייה המקצועיים עד יומה האחרון.
 
מרגש לשמוע על הקשר הקרוב והחם שהיה לצגה עם שרה , קשר שנמשך מעל שני עשורים בשיחות טלפון יומיות, ביקורים שבועיים, אירועים משפחתיים, סודות שחלקו יחד – שתי נשים שלעולם תהיינה מחוברות.
 
כל יום שרה התקשרה לצגה לספר לה על חדשות ששמעה בקשר ליוצאי אתיופיה. הן היו משוחחות על הנושאים השונים, צוחקות וחושבות יחד על שיתופי פעולה אפשריים שיאפשרו שינוי והתפתחות של הקהילה.
עבור שרה החינוך היווה כלי לשינוי, דרך להצלחה בחיים והשראה לבניית מנהיגות.
הורים אקדמאיים , אמרה שרה, לעולם יהוו מודל לחיקוי עבור ילדיהם ובכך יעזרו בשילוב מיטבי של יוצאי הקהילה בחברה הישראלית.
הנדיבות של שרה לא הייתה בעניינם הכספיים, כפי שמדגישה צגה, אלא ביכולת שלה להעצים ולדרבן צעירים בעלי יכולות להתקדם. כפי שצגה אמרה:  " שרה נולדה לתת וקרן חנן עינור הייתה המכשיר דרכו יכלה לתמוך במנהיגי העתיד של ישראל".
 

בכל מקום שצגה ושרה הלכו ביחד- בין אם לסרט, קונצרט או כל פעילות אחרת שרה תמיד דאגה שיהיה ייצוג לישראלים יוצאי אתיופיה. היא לא הסכימה אף פעם לקבל "לא" כתשובה. לדעתה יוצאי אתיופיה בישראל צריכים להיות מעורבים בכל תחום בישראל.
שרה ידעה למצוא דרכים חדשות ויצירתיות לשילוב כמו נהגי אוטובוס, אלופים בכדור-רגל, רופאים, חוקרים ואף משוררים.
שרה קראה להם "פורצי דרך" – הראשונים שהתחילו לעסוק בתחום חדש ופותחים את הדלת לבאים אחריהם.
בדרכה הנחרצת מצאה לכל אחד את מה שמתאים לו ! היא הייתה מלאת יצירתיות וידעה להקשיב לכל אחד. היא סיפקה תמיכה , לא רק לסטודנטים, אלא גם למשפחות שלהם.
כפי שצגה ציינה : "מסע חייה של שרה היה הקרן- בדרכה האופטימית והדואגת היא נתנה לכל סטודנט הרגשה שזה הבית שלו והמקום ממנו יוכל להגשים את החלומות שלו".
 
כשצגה מספרת על שרה,יש משהו מעורר השראה בזיכרונות הנשזרים זה בזו באהבה ובאופטימיות כמו העתיד של הסטודנטים של הקרן ובקהילה כולה.
שרה הייתה מאוד גאה בצגה ,מהמלגאיות הראשונות של הקרן, שהפכה בעצמה למודל עבור משפחתה , קהילת יוצאי אתיופיה ועבור החברה הישראלית כולה.
ובנה של צגה ששיחק רק לפני 22 שנה על השטיח בבית של שרה, כשצגה למדה, היום סטודנט ולומד רפואה...
דור לדור – צגה היא התגלמות כל מה ששרה האמינה ועבדה בשבילו.
 
מורשתה של שרה עינור תמשיך לחיות בקרב אותם סטודנטים בהם תמכה כל השנים. היא הייתה אישה מיוחדת, עם מטרה שידעה להגשים באהבה ולסחוף אחריה רבים מחבריה וממשפחתה.
וכפי שצגה אמרה לי שוב ושוב "זאת הייתה שרה שלנו".
 
אנו תקווה שזכרה של שרה יהווה אבן יסוד להמשך עבודתה של הקרן לעוד שנים רבות.

---

סקר בוגרים: תוצאות ותובנות

 

*עם זאת, 51% ציינו כי היו לומדים בכל מקרה גם ללא המלגה ואף מסיימים את הלימודים באותו פרק זמן. 35% אחרים ציינו כי הלימודים היו לוקחים יותר זמן או שלחלופין לא היו מסיימים אותם. 12% ציינו כי היו מוותרים על הלימודים או דוחים אותם בכמה שנים .
 
סיוע לא-כספי: מלבד הסיוע הכספי, כ-44% ציינו כי המלגה סייעה להם בצורה אחרת, כאשר קטגוריות התוכן שהוזכרו במידה הרבה ביותר הן מוטיבציה להצלחה, ויחס אוהד ותומך.

 
תרומת התואר לקריירה: כמחצית מן המשיבים מציין כי לולא התואר הם לא היו מתקבלים למקום העבודה הנוכחי שלהם