ניוזלטר 26 - פברואר 2020

ברטוקן ברוך
תושבת פתח תקווה, נשואה, אם לשלושה ילדים קטנים.

האנרגיה, החיוביות, הכריזמטיות והכישורים החברתיים המעולים של ברטוקן שימשו אותה היטב בחיים. כפי שהיא מעידה בחוכמה, "אני גדלה מכל אתגר!" דומה כי דבר לא יכול לעמוד בפניה. היא מגדירה מטרות חדשות ומגשימה אותן במסירות ואיתנות, על אף המשוכות בדרך.  
לצד רצונה העז להצליח בלימודים ובחיים, ניכרת בה מודעות עצמית חזקה. ברטוקן מתארת בגאווה כיצד שמרה על שמה האמהרי עם עלייתה ארצה בגיל 13. "המשמעות של המילה-(השם) ברטוקן היא פרי הדר, תפוז, ומלבד העובדה שאנשים מתקשים לבטא אותו, השם שלי הוא שיקוף שלי – זו הזהות שלי ואני גאה בכך ששמרתי עליו. אמנם אני מתקשה להסביר לאנשים כיצד לבטא אותו, אבל זה שווה את המאמץ!"
היא ממשיכה לתאר כיצד העלייה לארץ כנערה צעירה בשנת 1998 לאתר קרוואנים ליד נהריה הייתה רחוקה מלהיות פשוטה. זהו גיל מורכב, שזור בקונפליקטים ושינויים, שהתעצמו עוד יותר בשל רצונה להשתלב והאתגרים הנלווים להסתגלות לתרבות ולשפה החדשה. היא חולקת כיצד נכנסה לתפקיד ה"מגשרת" בין חיי המשפחה שלה למנטליות של התרבות הישראלית ששררה בחוץ. היא הפכה למעין ילדה-מבוגרת שנשאה באחריות לנווט את הוריה ואחיה הקטנים דרך ערפילי המדינה והשפה החדשה. 
לאחר פרק זמן מוגבל של חצי שנה בחטיבת הביניים "חופים", ברטוקן נשלחה לפנימייה של אולפנת עפרה מחוץ לירושלים. לדבריה, היא למדה שם את המשמעות של להיות חלק מארץ ישראל. הצוות היה נעים ואוהב ונתן לה בסיס יציב לבנות עליו חיים חדשים. ברטוקן נהנתה מהתיכון ומיד בלטה בשל כישוריה האקדמיים והחברתיים. היא הציגה יכולת להוטה להצליח ולהתגבר על כל מכשול. למרות ששנים ספורות קודם לכן היא לא הכירה מילה בעברית, ברטוקן נתבקשה בכיתה י' להשתתף בקורסים של האוניברסיטה הפתוחה וסיימה את לימודיה בתיכון בהצטיינות. במהלך אותה תקופה, היא מספרת שהיה לה קל לגשר בין חייה בבית לבין לימודיה ונתבקשה לשמש כמתרגמת באסיפות הורים עבור תלמידים אתיופיים והוריהם. יש לה זיכרונות טובים מימי האולפנה, שלדבריה העניקו לה עוגן וסלע, אשר הובילו אותה בהמשך להצלחות בתחום הלימודי. עם סיום שירותה בשירות הלאומי בבית החולים שערי צדק בירושלים, היא התלבטה כיצד לפצוח בקריירה אקדמית. משום שהייתה הראשונה במשפחתה להירשם ללימודי השכלה גבוהה, היא לא ידעה לאן לפנות. הידיעה שהיא תתחיל לימודי תואר ראשון הייתה עבורה מקור לחשש וגאווה.
לאחר שקיבלה הכוונה מידיד מימי עליית הנוער, ברטוקן התקבלה ללימודי תואר ראשון בסוציולוגיה, פסיכולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. בהתחלה, היא לא ממש הייתה מאושרת כי היא רצתה ללמוד פסיכולוגיה. אבל בדיאבד היא שמחה ללמוד בתחום הזה בתואר ראשון כי הוא בסיס להכל.
לאחר סיום לימודיה, ברטוקן עבדה כרכזת נוער בעמותת פידל והרגישה תחושת גאווה ושליחות. זה היה הייעוד שלה. לאחר מכן, היא עברה לעבוד בשטראוס ישראל במחלקת משאבי אנוש במשך חמש שנים. על אף שלא הוכשרה באופן מיוחד לתפקיד זה, היא אמרה לי שמנהלת המחלקה האמינה בה וידע שהיא תלמד מהר ותהיה עובדת מסורה! ואכן כך היה. במהלך תקופה זו היא פגשה את בעלה, התחתנה וילדה שניים מתוך שלושת ילדיה. כאשר הגיע הזמן למצוא הרפתקה חדשה, לפרוש כנפיים ולהמשיך להתפתח, היא עברה לעבוד ברשות רכבת ישראל במחלקת משאבי אנוש, שם היא עובדת עד היום. 
במשך שנים ברטוקן חלמה לשוב לאוניברסיטה. הייתה לה עבודה יציבה ונולד לה תינוק נוסף. יחד עם זאת, העיתוי לא התאים. היא ידעה שלא תוכל להרשות לעצמה לבזבז זמן או כסף על לימודים שהיא לא אוהבת או כאלו שלא יקדמו את הקריירה שלה באופן משמעותי. בראש ובראשונה היה לה חשוב ללמוד משהו פרקטי. בשלב זה חלפו עשר שנים והיא כבר לא הייתה רשאית לקבל סיוע ממנהל הסטודנטים. היא פנתה לקרן עינור עם בקשה לקבלת סיוע והייתה מאושרת כשזכתה במלגה מיוחדת עבור לימודי תואר שני  ביעוץ ארגונית באוניברסיטת בר אילן. ברטוקן נבחרה לאחת הזוכות לקבלת התרומה הנדיבה של מיכאל פריז להנצחתם של הגיבורים האתיופים, פרדה אקלום וברוך טגניה ז"ל. 
ברטוקן אוהבת את לימודיה וגאה להיות סטודנטית לתואר שני. היא שיתפה אותי שלא קל לה לג'נְגֵּל בין המשפחה, משרה מלאה ותואר אקדמי. אך בעזרת תמיכתו של בעלה וקרן חנן עינור, היא מצליחה ובגדול.  ברטוקן מתגאה בציונים הנושקים למאה ובכל יום לומדת משהו חדש. על אף הקשיים שניצבו בפניה לאורך הדרך, היא סיפרה לי בקול אופטימי ומלא תקווה: "הכל אפשרי. עכשיו אני מודל לחיקוי עבור שלושת ילדיי, ואזרחית פעילה ותורמת."
המלגה והתמיכה להן היא זוכה מקרן עינור העניקו לה שקט, רוגע ותמריץ נוסף להצלחה. המודעות העצמית, המוטיבציה והרצון שלה להישיר מבט אל החיים ולהתגבר על כל מכשול, מהווים השראה לכולנו. היא דבקה במטרותיה וחותרת מדי יום להגשים אותן. אנו מאחלים לה הצלחה רבה בלימודי התואר השני ובטוחים שתצליח!